כמה מילים על אוכל בריאות (ועל הכותבת..)

בעברי הייתי פודי* קלאסית. אני ובן זוגי נהגנו לבקר בכל מסעדת שף חדשה שנפתחה באיזור ת"א, ומדי פעם היינו משלבים גם את האהבה שלי לנוף, טיולים וטבע, ויוצאים להרפתקאות אוכל באיזורים שונים בארץ. הקניות החביבות עלי ביותר היו חנויות של שפים, שם נהגתי לבקר (ועדיין נוהגת לפעמים) על מנת להתעדכן בחידושים ולצרוך מיני גאדג'טים למטבח.



מאז הולדת בתי (לפני שלוש שנים) הפך מטבח ביתי למטבח גורמה בריא.



בתהליך זה למדתי שהסוד הגדול ביותר בהכנת אוכל בריא הוא ההתארגנות. במרבית המקרים כדאי להיערך מראש על מנת לקצר את זמן ההכנה ברגע האמת. כך מצאתי שעל מנת לבשל קטניות לדוגמא, עלי לדאוג להכנתם (השרייתם וגם בישולם לפעמים) מבעוד מועד, חלוקתם למנות והקפאתם. כך העבודה נעשית פעם אחת, ולאחר מכן אני יכולה להשתמש פעמים רבות באותה קטנייה שהוקפאה, דבר החוסך זמן רב בעת ההכנה.



בנוסף, גיליתי את הכיף הגדול בהכנת אוכל טרי ומהיר (לפני כן נמשכתי לרוב להכנת ארוחות מורכבות ומתוחכמות), תוך שימוש בצבעוניות, מרקמים וטעמים שונים. דבר היוצר גיוון ועניין בארוחה, והופך אותה לחוויה גדולה ומשמחת. כאן נכנס סוד נוסף הקשור באוכל בריא והוא - תפקידם החשוב של צמחי התבלין. צמחי תבלין טריים מוסיפים טעם מרענן ומגוונים כל ארוחה, החל מסלט פשוט וכלה בדג או מנת דגנים וקטניות. כמו כן, לצמחי התבלין ערך מוסף חשוב והוא הערכים התזונתיים - ויטמינים ומינרלים שונים כגון: ברזל, ויטמין C ועוד.



לכל אלו שמילים כמו אוכל בריא, קינואה, כוסמת וכדומה, גורמים להם לחשוב שמקומם אינו בבלוג זה:

אכילה בריאה הנה תהליך. תהליך טעים מאוד, שבו בכל רגע בידינו הבחירה מה ברצוננו לשנות ומה לא. היפה בתהליך זה הוא ששינוי קטן ביותר (כמו הפחתת כמות הסוכר במשקאות שאנו שותים) מביא באופן די מהיר לכך שהגוף מתרגל ומשנה את טעמו וצרכיו. וכך מאכל שלא היה לטעמינו קודם, לפתע הופך לנחמד ואף טעים בעינינו. מה שאני מנסה לומר הוא שמדובר בלימוד עצמי, וכמו בכל לימוד אחר, מומלץ ואף רצוי לעשות את השינוי לאט ובהדרגה.

כמו כן, זה לגיטימי לחרוג לפעמים מהתפריט הבריא ולאכול מדי פעם דברים שאינם נכללים בהגדרת ה"בריאים", סתם כי אוהבים. עם הזמן אפילו תגלו שהם לא עושים לכם טוב, כי הגוף שלכם כבר לא רגיל לעכל אותם.



רק בריאות לכולנו.



---------------------------------------------------------------



*פודי - כינוי לאדם המתעניין באכילתו ובהכנתו של מזון משובח











חפש בבלוג זה

07 יוני 2010

פיצה מקמח מלא וגבינת עיזים


אני מודה שהחולשה שלי היא לפיצות, ובכלל, לגבינות מותכות.
כך מצאתי את עצמי מותקלת בחג השבועות האחרון, כאשר התשוקה לגבינות חזרה אלי, בעקבות הפרסומות אשר נבטו אלי מכל מקום בסופר. נשברתי, וקניתי גאודה עיזים מדהימה. מבחינת אחוזי שומן - אני לא מתחייבת, מבחינת העיכול - קלה לעיכול משמעותית מגבינה צהובה מחלב פרה, ומבחינת הטעם - טעימה לפחות כמו כל גבינה צהובה אחרת. כמובן שהידיעה שמדובר בגבינת עיזים מאוד עודדה אותי, וגרמה לי להרגיש שזה אפילו חשוב. להיות אנושית ולזרום עם התאווה, בטח ביום חג...

אז למה אני מספרת לכם את כל זה? כי אני צריכה איכשהו להצדיק את העובדה שיש מעל המילים שאתם קוראים תמונה וכותרת של פיצה.... והתירוץ לכך הוא העובדה שנשארה לי במקרר כמות של גבינת עיזים מאותה מעידה בחג השבועות, ומאוד רציתי להיפטר ממנה אחת ולתמיד, שתפסיק לרבוץ על מקררי (ומצפוני). תוסיפו על זה ריח של מאפה טרי שהתפשט אצלינו בבניין הערב, ומפה לשם מצאתי את עצמי לשה בצק לפיצה.

אז מה מיוחד בפיצה שלהלן? מדובר כמובן בפיצה "הום-מייד", כולל הבצק, אשר עשוי מקמח מלא. רוטב העגבניות נעשה מעגבניות טריות במקום. בקיצור, אפשר להתפרע איתה מבלי להרגיש ממש אשמים.


מצרכים (לפיצה עגולה בקוטר של 30 ס"מ בערך, אצלינו בבית - מנה לזוג רעב עד שלישיה מנשנשת):
לבצק:
1.5 כוסות קמח 
רבע עד חצי כוס מים (תמיד עדיף לשים פחות בהתחלה ולהוסיף אח"כ עוד על פי הצורך)
2 כפות שמן זית

לרוטב:
3 עגבניות בשלות טריות מגורדות
1 שן שום כתושה
חתיכת פלפל חריף ירוק/אדום קצוצה דק
מלח אטלנטי
פלפל שחור גרוס
כפית סוכר חום/כף קטשופ
6 עלי בזיליקום טריים קצוצים

בנוסף:
גבינת עיזים מסוג שאהוב עליכם (ויכול לקבל מרקם מותך), לדוגמא גאודה.
תוספות לבחירה


הכנת הבצק - לשים את כל החומרים ליצירת בצק אחיד שאינו דביק. מפזרים על משטח מעט קמח מלא, מרדדים את כדור הבצק עד שמגיע לעובי של כ 1-2 מילימטר. מניחים את הבצק על תבנית ודוקרים במזלג.
אופים את הבצק כעשר דקות בתנור שחומם מראש ל 170 מעלות. לאחר 10 דקות מוציאים את הבצק מהתנור, אם נוצרו "גבעות" בבצק, דוקרים שוב במזלג. 

כעת מורחים את הבצק ברוטב העגבניות, מפזרים מעל את הגבינה ואת התוספות לבחירתכם.

מחזירים לתנור לכרבע שעה נוספת. 

מכיוון שמדובר בבצק מקמח מלא (שנוטה להיות חסר טעם בפני עצמו) מומלץ מאוד להקפיד ולפזר את הרוטב באופן שווה על כל הבצק (כולל ההיקף שבדר"כ נוטים להשאירו ללא רוטב וגבינה בפיצות מקמח לבן), על מנת שיספוג את הרוטב, ויקבל את טעמו הנהדר.

תהנו! ואל תתרגלו ;)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה